להיות שקופים

בדיוק בשבוע שהתחלנו ללמוד בכיתה את האות והצליל ד בקמץ פתח החלטתי לקרוא בפני הילדים את הספר דנידין הרואה ואינו נראה מאת און שריג. מבלי לשים לב בחרתי בספר המתאים ולא רק בגלל הצליל.

בכל שבוע אנו עוסקים בנושא מעורבות חברתית כחלק מהיותנו יחיד בתוך קבוצה. אנו משוחחים על דרכים שונות שבהן ניתן לעזור אחד לשני ואף אימצנו לעצמנו את הסיסמא : "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם".

דנידין של פעם הוא הארי פוטר של היום, אשר בעזרת גלימת הקסמים שלו הופך גם הוא לרואה ואינו נראה. ובדומה לדנידין, גם להארי פוטר יש את התכונה הבסיסית של הגיבור הטוב הנלחץ לעזרת אחרים.

כשדנידין מגלה שהוא רואה ואינו נראה הוא בוחר לנצל את סיטואציה ולהפוך אותו ליתרון, בתחילה הוא עוזר לאנשים במצבים יומיומיים ואח"כ הוא יוצא למבצעי גבורה ומודיעין.


אמנם השפה היום "רחוקה" משפת הילדים ואולי גם הסיטואציות אבל מי מאיתנו לא היה רוצה להיות רואה ואינו נראה?

בהקשר האישי שלי זה בא לידי ביטוי לאורך השנים כשהשתוקקתי להיות זבוב על הקיר בזמן שילדיי שלי נכנסו למסגרות הלימוד השונות. להציץ ולראות שהם בסדר.

היום בתור אישה בוגרת אני לא בטוחה  שהייתי רוצה להיות שקופה. לעיתים אנו מוצאים את עצמנו במצבים חברתיים מסויימים שאפילו בלי גלימת קסמים אנחנו מרגישים שקופים, וזה לא כל- כך נעים.

אבל הכל נראה אחרת מפרספקטיבה של גדולים..

בנתיים בכיתה אנחנו מרותקים מהסיפורים.