מעשה באפס

לא מזמן ראיתי בטלוויזיה את הפרסומות לקולה זירו ונדהמתי לגלות כמה מבריקים הם האנשים העוסקים בפרסום ואיזה יופי איך שהם לקחו את המושג אפס- "אתה אפס" והפכו אותו למשהו חיובי, קול ואטרקטיבי. כזה שכל אחד היה רוצה להיות.

סופר הילדים יוסי גודארד כתב ספר נפלא בשם "מעשה באפס" וגיבור הסיפור שלנו הפעם הוא לא פחות ולא יותר הספרה אפס אשר אף אחד לא רוצה לשחק איתו כי הוא- לא שווה כלום!

"פעם אחת היה אפס. ממש 0.

ישב 0 באפס מעשה עד שזה התחיל לשעמם אותו.

ניגש 0 אל מספר 1 ושאל אותו: "אתה מוכן לשחק איתי?"

ניתר 1 לאחור, התמתח ואמר: " אני המספר הראשון! אני הכי חשוב! אני לא משחק עם מישהו שהוא אפס".

וכך יוצא אפס למסע ומחפש לו בין חבריו המספרים חבר למשחק. בתחילה אף אחד לא רוצה לשחק איתו ורק לאחר זמן מה מבינים כל החברים שעם אפס הם שווים הרבה יותר. עם המספר שתיים הוא שיחק זוג או פרט, עם שלוש דג מלוח, עם ארבע רביעיות, עם חמש- חמש אבנים, עם שש- שש בש ואת השאר תצטרכו אתם לגלות בעצמכם כאשר תקראו את הספר.

את הספר הזה אני בחרתי להקריא לילדי כיתה א' כאשר סיימנו ללמוד את החוברת הראשונה "הכרת המספרים עד 10" של תכנית שבילים מבית מט"ח במסגרת תכנית הלימודים במתמטיקה ליסודי.

המאיירת כרמית גלעדי- פולארד יוצרת דמויות של מספרים מלאי חן ושובבות  ובפעילויות היצירה שעשינו בכיתה בעקבות הספר ציירנו ויצרנו דמויות של מספרים בהשראת האיורים שבסיפור. שוחחנו על ביטויים שבהם מופיע המילה אפס ולמדנו על "אפס מוחלט", "אפס מעשה", ו- "עד אפס מקום".

מתוך אינציקלופדיית    yentלמדנו כי האפס מייצג חוסר כמות או גודל,כלומר אַיִן. ואף שהאפס נתפש כמובן מאליו בימינו, לתרבויות עתיקות רבות לא היה צורך בו, ואף היה להן קושי מהותי בתפישת מושג האַיִן. תרבות יוון העתיקה, לדוגמה, השיגה הישגים גדולים במתמטיקה אף שלא הכירה בקיומו של האפס. הנהגת השימוש באפס הייתה הישג חשוב ביותר בהתפתחות מערכת המספרים, ואפשרה חישובים מורכבים. ללא האפס, יצירת מודלים מתמטיים בפיזיקה, במסחר ובתעשייה, הייתה כמעט בלתי אפשרית. 

הפעילות בעקבות הספר ולאחר סיום החוברת הראשונה הוציאה אותנו קצת מן השגרה הרגילה של השיעור. צחקנו ונהנינו מהשנינות שבספר ומהעולם הדמיוני והנהדר של הסופר והפעילות הייתה....10!

שני דרקונים ושני סופרים ששמם רוני

ברשומה הקודמת שלי כתבתי על פיות ומשאלות, הפעם אני בוחרת לכתוב על דרקונים ושני סופרים ושמם רוני שאותם אני מאד אוהבת.

להדליק את יולי מאת רוני גנור:

סיפור הרפתקאות שבו גיבור הסיפור יולי, הוא דרקון אשר מתעורר בוקר אחד והולך לבקר את חברו המלך כדי לאכול איתו , כפי שהוא תמיד רגיל, ארוחת בוקר של חביתות. יולי אינו יודע כי שלושה עורבים עוקבים אחריו. שלושת העורבים של קליפתשום המכשפה, שפכו עליו שיקוי הגורם לו לרצות ענבים, והענבים היחידים שניתן להשיג נמצאים בממלכה רחוקה. יולי יוצא למסע על מנת להשיג את הענבים ובדרך נקלע לצרות, חוויות וים של הרפתקאות.

"הסערה השתוללה כל הלילה. בבוקר, כשנרגעה מעט, יצא יולי הדרקון את פתח המערה שלו, והלך לבקר את חברו, המלך פונפון השלישי. ארוחות הבוקר של הוד מעלתו היו מפורסמות בעיר כולו, וכשמדובר בביצים היה המלך אשף. הוא ידע להכין ביצת עין בדיוק כמו שיולי אהב: לא שרופה מדי ולא נוזלת מדי. יולי לא הבחין בשלושה עורבים שהופיעו מעליו. אחד מהם אחז במקורו בקבוק ירוק, וחברו חלץ את פקק השעם. העורב הנמיך עוף, היטה את הבקבוק, ושפך את תוכנו על הדרקון. הנוזל השפיע מיד: רעבונו של יולי לביצת עין התחלף ברעב לענבים. נמאס לי לאכול ביצת עין כל בוקר, חשב, והרחיב את צעדיו"

לסופר הילדים, רוני גנור, יש את היכולת המדהימה לערבב מציאות ודמיון בצורה כל כך מרתקת, פשוטה ומהנה. הסיפור מצחיק והעלילה שנונה. הקורא הצעיר נשאב מייד אל תוך ההרפתקה ומלווה את יולי במסע להשגת הענבים. בדרך הוא פוגש את הפיה לילי, את חץ לבן- ראש שבט הקצ'קצ'ופצ'יקים, את שלושת משרתותיה של המכשפה קליפתשום, סירפה ועוד דמויות רבות אחרות.

סדרת "קריאת כיף" של הוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד מצויינת עבור קורא הצעיר.

מדובר בספרים הנותנים לקורא הצעיר תחושה שהוא קורא ספר של גדולים ממש, מבלי לאיים עליו עם יותר מדי מלל. פורמט הספר הוא לא גדול צבעוני או מושך את העין אלא קטן יותר. האיורים בשחור לבן הם לשם המחשה והשאר נתון לדמיונו של הקורא. הפרקים קצרים ובסוף הספר ישנו סדר פרקים. כייף לקרוא בו לבד או להקריא אותו בהמשכים בלילה במיטה אט במסגרת שיעור/הפסקה בכיתה.

ספרים נוספים של רוני גנור שחייבים לקרוא: שבלול מכוכב אחר, סיפורי הענק יונתן..

הדרקון של צ'מבלו מאת רוני חפר:

בספרו של רוני חפר- הדרקון של צ'מבלו, גיבור הסיפור הוא דרקון אשר עושה את מה שדרקונים אמורים לעשות- לשמור על אוצר הנמצא במערה. צ'מבלו לא ממש מבין למה הוא עושה את מה שהוא עושה אך הוא בכל אופן מחליט לעשות זאת בצורה הכי טובה שאפשר. כאשר מגיע האביר הנס למצוא אוצר עתיק יומין במערה הוא פוגש את צ'מבלו ושניהם הופכים לחברים במקום ליריבים. סיפור הידידות המופלאה בין האביר והדרקון, שני יצורים שאמורים להיות אויבים, משאיר אותנו הקוראים ( הקטנים והגדולים) עם חיוך על הפנים.

רוני חפר הוא סופר ומאייר מוכשר מאד המתחזק גם בלוג מרתק ומעניין שבו הוא מספר על עצמו ועל פועלו.

הבלוג של רוני חפר

איך נולד דרקון? מאת רוני חפר

על משאלות, אופניים ושני ילדים

משאלות הן עדיין נושא רלוונטי, גם בעידן המודרני של מחשבים וקריאה דיגיטלית. וגם אם לא כולנו מוכנים להודות בכך- אני בטוחה שאם הייתה מופיעה בחיינו פיית קסמים או מנורה שמציעה שלוש משאלות לא היינו מהססים להיענות לה. שני הספרים שעליהם אני רוצה להמליץ היום הם ספרים העוסקים בנושא זה, והקסם הוא הסיפור עצמו

הספר הראשון הוא "אני והאופניים שלי "מאת אנדר יה:

אני: "תגיד סבא, למה אתה מבריק כל יום את קומקום התה זה?"

סבא: "זה לא קומקום תה, זו מנורת קסמים."

אני: "מנורת קסמים של אלאדין?"

סבא: "כן, בכל אופן זה קומקום שאתה יכול לבקש ממנו שלוש משאלות."

אני: "סבא, זה באמת נכון?"

סבא: "מתי סבא שיקר לך?

אני: "אז מה אתה מבקש ממנו, סבא?"

סבא: "הקומקום הזה ממלא רק משאלות של ילדים".

אני: "אז מה בקשת ממנו כשהיית ילד?"

סבא: "בקשתי ממנו שאגדל מהר מאוד- ותסתכל עלי עכשיו!".

הספר המקסים הזה נפתח בדיאלוג בין סבא לנכד. הדיאלוג מכניס אותנו מיד לסיפור ויוצר אצלנו רצון להמשיך ולקרוא בו כבר מן השורות הראשונות שבהן אנו קוראים על מנורת קסמים המגשימה משאלות.

ס' לנגר (1994) טוענת שסיפור טוב נמדד בכך שכבר מקריאת המילים הראשונות נשאבים הקוראים לתוכו כשהם משאירים מאחוריהם את עולם היום יום.

כך בדיוק קורא בספר הזה.  

אנחנו נשאבים מהר מאד אל תוך הסיפור, המתרחש בכפר טייאוני קטן, ומבינים כי משפחתו של הנכד אינה יכולה להרשות לעצמה לקנות לו אופניים ועל כן הוא נאלץ להסתפק באופניים של סבא. הסיפור מעורר את הרגשות שלנו ואת יכולת האימפטיה שלנו עם הדמות. אנחנו מצליחים להזדהות איתה ולהבין מה עובר עליה כי אולי עברנו מצב דומה.

הספר מעביר שני מסרים חשובים ועיקריים שלכאורה מנוגדים אחד לשני אך ביחד מהווים עצה פרקטית וחשובה. הראשון הוא להסתפק במה שיש והשני הוא לקוות למשהו טוב יותר.

האיורים המיוחדים של הסופר והמאייר אנדר יה ממחישים את מראות הכפר ואת הקסם המיוחד שבספר.

בסופו של דבר אנו מגלים שמשאלתו של הילד מתגשמת אבל מבלי שישים לב הוא כלל לא היה צריך את המנורה או הקסם.

כך גם בספר "לו יכולתי לבקש לי משאלה" מאת פרנץ הולר

ברברה היא ילדה קטנה שאינה מרוצה מאיך שהיא נראית וממה שהיא מסוגלת לעשות.

בבית הספר הציונים שלה לא טובים, היא מתקשה בקריאה, בכתיבה ובחשבון ואין לה כל- כך חברים. היא מייחלת להזדמנות בה היא תוכל לבקש משאלה ואף יודעת בדיוק מה תבקש לו רק תופיע פיה.

כאשר באמת מופיעה פיה ( שלוש לילות ברציפות) ומעניקה לה את האפשרות לבקש שלוש משאלות, ברברה נדהמת וממהרת לבקש שלוש משאלות אחרות ממה שהיא תכננה ?) ובכך משאירה את הקורא מבולבל. (למה היא לא בקשה להיות טובה בחשבון? למה היא לא בקשה חברים? בסופו של דבר מבלי שתכננה, מייצרות המשאלות את השינוי שכל- כך רצתה .

סיפור מקסים על דימוי עצמי של ילדים קטנים, תפיסת עולמם והתמודדותם במצבים שונים.

ואיך אפשר שלא לסיים רשומה זו במשפט: שכל משאלותינו יתגשמו.

המסע המופלא לארץ המילים

לפני מספר שנים המליצה לי חברה על אחד הספרים המושלמים ביותר שקראתי בעולם:
 The Phantom Toolbooth by Norton Juster

רומן הרפתקאות לילדים שפורסם בשנת 1961. המספר את סיפורו של נער צעיר בשם מילו אשר יושב בבית משעומם וחיי חיים חסרי תכלית.
אחר הצהרים קסום אחד הוא מקבל באופן בלתי צפוי חבילה בדלת. כאשר הוא פותח אותה הוא מגלה "עמדת גבייה לתשלום אגרת נסיעה בכביש".. מכיוון שלא היה לו משהו יותר טוב לעשות, מילו מחליט לנסוע דרכה במכונית הצעצוע שלו. מהצד השני של העמדה מחכה לו ממלכת החכמה, שם הוא פוגש שני חברים נאמנים המלווים אותו להרפתקאות בממלכת המילים ובממלכת המספרים. שתי הממלכות נמצאות בברוגז ומתווכחות בינהן מי החשובה יותר.
  
הספר מלא במשחקי מילים המדגימים משמעויות מילוליות של ניבים בשפה האנגלית.
כל מילה שם יותר חכמה מהשניה. בכל פעם שהתקדמי פרק הקוסמתי ונפעמתי מהיופי והשנינות.
(כמה משפטים חכמים יכול אדם לכתוב בספר אחד...)

"You couldn't have one fine day without the day, could you? You couldn't have tea for two without the tea, could you? You couldn't have three blind mice without the mice, could you? So you see, Milo, words are really very valuable things
Whether or not you find your way, you're bound to find some way. If you happen to find my way, you will return it, 
will you?"

כל כך שמחתי לגלות שספר דומה לזה יצא לאור גם בהקשר לשפה העברית.
העיתונאי והלשונאי רוביק רוזנטל  אשר אחראי לספרים: מילון הסלנג המקיף ו- מילון החרוזים הוציא לאור ספר הרפתקאות לילדים העוסק בלשון העברית.

המילים הופכות בסיפור ליצורים חיים ושני גיבורי הסיפור, דורון ושירה, הם אח ואחות והדבר שהם הכי אוהבים לעשות הוא להתווכח. על כל דבר, ובמיוחד על מילים.
לילה אחד מגיעים שני יצורים אל חדרם ומזמינים אותם למסע. אחד היצורים הוא "מצנפת" והשני הוא "חרב". לא החפץ מצנפת, אלא המילה מצנפת. לא החפץ חרב, כי אם המילה חרב.  יחד עם דורון ושירה הם יוצאים להרפתקאות...בארץ המילים.

 "אני בכלל לא מאמינה לכן," הוסיפה שירה, "אין דבר כזה, ארץ של מילים"....."מילים לא גרות בשום מקום," פסקה שירה. "מלים פשוט ישנן וזהו".

"אז בבקשה תגידו לנו מי בא לפונדק הזה?" שאלה שירה, "לא ראיתי כאן אף אחד חוץ ממשרתים ומלצרים."
"כולן באות הנה," אמרה ותיק. "למשל, מילים עסוקות באות לנוח".
"או למשל, מילים מפונקות באות לשוח," פטפטה עתיק.
"לפעמים מילים מלוכלכות באות להתרחץ," מלמה עתיק.
"לעיתים מילים מבולבלות באות להתייעץ," קשקה ותיק.
"מילים קשות באות להתרכך," ברברה עתיק.
"מילים גסות באות להזדכך," גרגרה ותיק.

 הומור, שנינות ואהבה לשפה הן רק חלק מהחוויות הנהדרות שתחוו תוך כדי קריאת הספר.

ממליצה קודם לגדולים (מותר גם לנו) ורק אח"כ לקטנים.

אורן מלך האריות מאת מירב לשם

בתי הקטנה נמצאת בכיתה ב'. את תהליך רכישת הקריאה היא סיימה בהצלחה ועכשיו היא בשלב המעבר לקריאה שוטפת והתבססות הקריאה. לצערי, מהר מאד היא הגיעה לשלב שבו היא סופרת מילים או דפים ועל סמך נתון זה שוקלת האם לקרוא את הספר.

כמו תלמידיי בבית הספר והילדים שביקרו בספרייתי, ספר עם "המון מילים" מאיים עליהם, ואפילו כריכה מעוצבת, מרהיבה ומושקעת אינה מצליחה למשוך את הקורא הצעיר לקרוא את הספר שכן ברוב המקרים כמות הדפים מאפיל על העיצוב היפה, נושא הספר והרצון לקרוא.

לא פעם אני מרגישה ברת מזל שהתחלתי את דרכי המקצועית כספרנית בבית ספר.

כך נחשפתי, ועודני נחשפת לספרים רבים ומקסימים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא מקצוע זה.

אחד מן הספרים האלו הוא ספרה של מירב לשם "אורן מלךהאריות".  איורים: תמר בר.

את הספר הזה בחרתי להקריא לילדי כיתה א' שלי כסיפור בהמשכים בזמן הפסקת האוכל.

הם היו מרותקים, בעיקר מכיוון שזה מאד כייף כשמישהו מקריא לך סיפור אך עוד יותר מפני שהספר עצמו מרתק ומעניין.

גיבור הסיפור הוא אורן, בן התשע, החולם על אריות. 

"בלילה שוב חלמתי על האריות"

אחרי ארוחת הערב, נשכבתי כשפני על הכרית שלי וחיבקת אותה כמו שאני אוהב.

"לילה טוב, אורן," נישק אותי סבא וכיסה אותי בשמיכה.

פיהקתי ועצמתי את עיני. אבל ברגע שהנחתי את הראש על הכרית, המחשבה על האריות גרמה לי להתיישב ולתפוס בידו של סבא.

"מה יש, אורן?" שאל סבא.

"אני מפחד ששוב אחלום על האריות," אמרתי.

סבא הביט בי ברצינות. אני מאד אוהב לספר לסבא שלי דברים כי הוא אף פעם לא צוחק מהמחשבות שלי.

לצד הסיפור מציאותי של סבא ונכד, והורים שנסעו לבקר בתערוכת ספרים, ישנו סיפור דמיוני המתנהל בתוך עולם החלומות של אורן. בהתחלה אורן פוחד מהאריות הצהובים והגדולים,

אבל בהמשך הוא לומד להכיר אותם ואת החוקים של עולם החלומות שלו.

בהמשך הספר עולם החלומות של אורן נפרץ והאריות שלו זולגים החוצה אל העולם האמיתי. אורן מבין שאין לו ברירה אלא לחדור לעולם החלומות שלו ולסתום את הפרצה המסוכנת, לפני שיקרה לו אסון.

הספר מלווה בתיאורים מרתקים, לצד תיאורים מרגשים ומצחיקים על מצבים יומיומיים מחיי הילדים ומתעסק בנושאים כגון אהבה, פחד, חברות, געגועים וכו'.

הפרקים הקצרים מבטיחים להשאיר את הקוראים במתח בין פרק לפרק.

מומלץ להקראה לכיתות א', ולקריאה עצמית החל מכיתות ב'.

מצרפת סרטון מקסים על חיבוק אריות, פשוט מקסים!

צפרדי וקרפד לילדי הגן, א' ו- ב'

קרפד התעורר
"יאוש!" הוא אמר.
"הבית הזה הוא ממש בלגן. יש לי כל- כך הרבה עבודה כאן".
צפרדי הביט פנימה דרך החלון.
"קרפד, אתה צודק", אמר צפרדי. "ממש בלגן".
קרפד כיסה את הראש בשמיכות.
"אני אעשה את זה מחר". אמר קרפד. "היום אני הולך לתפוס קצת שלווה".
(מתוך צפרדי וקרפד יום יום, מאת ארנולד לובל. עמ' 4-5).

מי מאיתנו לא מכיר את המצב הזה. אנחנו דוחים למחר את מה שאפשר לעשות היום.
ארנולד לובל, סופר אמריקאי מבריק, מפליא לתאר את המצב השכיח הזה, הקיים אצל כולנו, גם בין שני צפרדעים חמודים. צפרדי וקרפד הם שני חברים טובים אשר אוהבים לבלות ביחד.

צפרדי הוא צפרדע שובב ובעל מרץ ואילו קרפד הוא חברו השקול והמיושב. שניהם חווים מצבים יומיומיים שונים והאינטראקציה בינהם מצחיקה, שובבה ובעיקר מלמדת אותנו כיצד ואיך כדאי לפעול.
המסר בפשטותו הוא תמיד לעזור לחבר.

כשנתקלתי בסדרת הספרים הזו לראשונה הייתי ספרנית בתחילת דרכי. ובין כל הספרים שהיו על המדף ראיתי שהספר הזה מושך את תשומת ליבי דווקא משום העיצוב שלו פשוט. אין צבעים זועקים או נצנצים המושכים את העין. נהפוכו, האיור על הכריכה משרה אוירה של מעין מחברת רשמים דהוייה של מאייר. הכתב גדול ומנוקד, ומספר המילים על הדף אינו מאיים על הקורא הצעיר.

בכל פעם שבחרתי להקריא בפני תלמידיי אחד מן הסיפורים הם ביקשו שאספר להם עוד ועוד.

בסדרת "אני יודע לקרוא" של הוצאת מודן מופיעים ארבעה ספרים: צפרדי וקרפד יום יום, צפרדי וקרפד ביחד, צפרדי וקרפד כל השנה, צפרדי וקרפד חברים.

עובדה היסטורית קטנה..

סדרת הספרים של ארנודל לובל יצאה לאור בשנת 1970 (השנה שבה נולדתי). לובל היה צריך לבסס את כתיבת ספריו על רשימת דולך- רשימת מילים שליקט אדווארד ויליאם דולך בשנת 1950 ובה המילים הנפוצות ביותר בקרב ילדים בגילאי 3-5, בשפה האנגלית. הרשימה הכילה כ- 220 מילים הנדרשים להשגת שטף קריאה.
למרות שהשיטה לא הוכחה כיעילה הרשימה נשארה והינה עדיין בשימוש בבתי ספר יסודיים.

קישורים מעניינים בנושא:

צפרדי וקרפד- הצגת מדיטק

ההבדל בין צפרדע וקרפדה- בחן את עצמך

Dolch Kit

Dolch Word List

על מדפים

את דרכי בחינוך התחלתי כספרנית בספריית בבית ספר יסודי.
אל המקצוע התגלגלתי לגמרי במקרה והתאהבתי בו עמוקות אך לאחר שמונה שנים בספריית בית ספר הרגשתי חנוקה,  כל היצירתיות שלי נחסמה בעקבות חוסר משאבים. אתם  בוודאי תוהים לעצמכם: "מי צריך יצירתיות בספרייה?

תתפלאו, צריך!

הספרים לצורך העניין הם ה"שחקנים שלי" ואני הבמאית אשר מחליטה כיצד ואיך להשתמש בהם.

עולם הקריאה של הילדים היום רווי בשפע של ספרים, ישנים ומעולים המעלים אבק וחדשים ומעוצבים להפליא המושכים את העין, ועם טיפת יצירתיות אפשר לעשות איתם המון.

לא פעם כשסיפרתי שאני ספרנית הרימו גבה ואמרו לי: "אבל את לא נראית!". ואכן רבים לפני כבר כתבו על נושא זה. נכון אני לא נראית כמו ספרנית, אבל איך צריכה להראות ספרנית ? לכל אחד מאיתנו זיכרונות ילדות של ספריה וספרנית. ואם אין לנו כזה זיכרון, עולם הספרים והסרטים מספק לנו אותו. (אישה עם משקפים וזרועות שמנות ומדלדלות שעושה "ששש" כל הזמן...)

אני שמחה לומר שאני לא כזו! ובספריה שבה עבדתי לא אמרתי אפילו פעם אחת את המילה "שקט".

כי בספריית בית ספר צריך שיהיה מה שאני קוראת "רעש בריא".

 תוך כדי עבודתי בספרייה סיימתי תואר ראשון בחינוך,  רכשתי לי תעודת הוראה ורשיון הוראה ועברתי לעולם החינוך- פרופר. חנכתי ילדי כיתה א' מקסימים. היום אני כבר לא עובדת בספריה, יצאתי לחפש אפשרויות אחרות והגעתי אל עולם התקשובוהלמידה  שבו אני לומדת לתואר שני. וגם כאן גיליתי שהעולמות בהחלט מתחברים בייחוד בעידן הדיגיטלי של היום.

מועדון הקריאה הזה הוא צורך שלי להמשיך את הקשר שישי לי אל עולם ספרי הילדים.

בעברי (הקצת יותר רחוק) אני מעצבת גרפית ובזמני הפנוי אני עוסקת בעיצובי נייר בתחום הסקראפ (scrapbooking). את כל הכישורים האלו חיברתי יחד כדי להיות מי שאני היום. 

מקווה שיהיה לכם מעניין לקרוא עלי, על המועדון, על הספרים שאני אוהבת וממליצה ועל כל מה שיבוא בהמשך.

להתראות ,

חגית